לייב פרנק

כתובת: רח' החורש 65

 

כללי

 

שם הבעל: לייב

תאריך לידה: 9.10.1918, נולד בבלומפונטיין – דרום אפריקה

שם האשה: רחל (שם לפני נישואין – יוספזון)

תאריך לידה: 1918, נולדה ביוהנסבורג – דרום אפריקה

תאריך נישואין: 1943 בדרום אפריקה ביוהנסבורג

תאריך עלייה: אוגוסט 1961

הורים: לא עלו לארץ

ילדים: דוד יליד 1946, גלעם 1949, ארדון 1952, לירון 1959.

 

פרטים על החיים בחו"ל

 

לייב

 

השכלה:

גמר תיכון, התחיל ללמוד משפטים באוניברסיטה ולא סיים מכיוון שהתנדב לשרת בצבא הדרום אפריקאי במלחמת העולם השנייה.

 

העיסוק:

התגייס בתחילת המלחמה ב-1939. היתה מחלוקת בתוך האוכלוסייה הלבנה, מצד אחד האפריקנרים תמכו בגרמניה ומצד שני, דוברי האנגלית, ואתם הקהילה היהודית, תמכו בבריטים. כתוצאה מכך, הוחלט שהגיוס יהיה בהתנדבות בלבד, והובטח למתנדבים שיגויסו רק אם וכאשר תגיע המלחמה לדרום אפריקה. מי שרצה להילחם בחזית צריך היה להתנדב שנית. הואיל ולייב היה מתחת לגיל 21 היה זקוק לחתימת אביו לצורך ההתנדבות. האב סרב לחתום והבן חתם במקומו.

 

בסוף 1941 הועבר לחזית צפון אפריקה. ב- 1942, בלחימה נגד צבאות רומל, נפצע קשה בקרב על ברדיה בקירינייקה (לוב), ופונה במטוס למרסה-מטרוך על גבול מצרים, משם לאלכסנדריה לבית חולים צבאי. מאלכסנדריה הועבר באניית פצועים לדרום אפריקה להמשך טיפול בבית חולים. עבר הרבה ניתוחים, כרתו לו רגל, גם הרגל השנייה נפגעה ומאז הוא הולך עם פרוטזה. לסיכום היה כשנה וחצי בבית חולים.

 

פעילות ציונית:

ההורים היו ציונים אך לא כדי לעלות לא"י. הציונות שלהם התבטאה בתרומות כספיות לקרן הקיימת, קרן היסוד והמגבית. לייב היה ציוני נלהב כל חייו, והיה מדריך נוער ציוני בתנועת בני עקיבא, המטרה היתה לעלות לארץ. ב- 1949 יו"ר הפדרציה הציונית – ישראל דונסקי פנה אליו, ובקש ממנו לעבור לרודזיה על מנת להקים שם סניף פעיל של הפדרציה הציונית ולעמוד בראשו. היו קיימות קהילות יהודיות בדרום רודזיה (היום זימבבואה) וצפון רודזיה (היום זמביה), אבל הקהילות לא היו מאורגנות ולא היו פעילות. לאחר התייעצות עם אשתו קבל לייב את ההצעה ושהה ברודזיה במשך 12 שנה עד 1961 מועד עלייתו ארצה.

 

הקהילה היהודית היתה עשירה ותרמה הרבה לישראל ורבים מהקהילה עלו ארצה. 

 

הסיבות לעלייה לארץ

הגשמת הציונות.

 

 

רחל

 

השכלה:

תיכונית, לימודי מחול בלה-סקאלה במילנו.

 

עיסוק:

בזמן המלחמה עבדה כמתרגמת בחקירת שבויים איטלקיים.

 

הורים ואחיות:

ב- 1930, לאחר פטירת אביה ונישואים של האחות הבכירה, חזרה האם עם שלוש בנותיה לליטא- ארץ הולדתה, לביקור אצל המשפחה. השהייה בליטא התארכה ונמשכה כשנה. אח"כ נסעה האם עם שלוש בנותיה, שהיו מוכשרות, למילנו שבאיטליה. שם אחת למדה נגינה, השנייה למדה פיתוח קול ושירה, והשלישית – רחל, למדה מחול. הם נשארו באיטליה כחמש שנים ולמדו שם גם בבית הספר. אח"כ חזרו לדרום אפריקה. האם נפטרה לפני שלייב הכיר את רחל.

 

פעילות ציונית:

היתה ציונית, אך לא פעילה.

 

 

פרטים על הקליטה בארץ

 

המניעים להצטרפות לכפר

כשהגיעו לארץ נקלטו באולפן בן יהודה בנתניה יחד עם עוד כ- 35 משפחות של עולים מדרום אפריקה. תנאי המגורים היו מאד צפופים, ולכן שלשת הילדים הגדולים עברו לאולפן נוער באלוני יצחק. חיפשו מקום מגורים שאפשר לבנות בו בית פרטי על מגרש עם גינה (כמו בדרום אפריקה). במסגרת החיפושים וההכרות שלהם עם סם לוין ונט לי הגיעו לחב' סייקו בראשות פיליפ צוקרמן, שהמליץ בפניהם לקנות חלקה בכפר שמריהו, שהיתה אז בפיתוח של החברה. הובטח להם שתקופת בניית הבית לא תעלה על שנה, לעומת מקומות אחרים שדובר על שנתיים ויותר. ובאמת, לאחר רכישת הקרקע, תוך תשעה חודשים הבית היה מוכן.

 

כשהגיעו לכפר התקיימה מסיבת קבלת פנים לתושבים חדשים, באותה מסיבה הבן דוד ברך בשם העולים החדשים בעברית שוטפת.

 

העיסוק בארץ

לייב קבל מסם לוין את המשרה של מנהל הפדרציה הציונית הדרום אפריקאית בארץ. בתקופת עבודתו היתה עלייה גדולה מדרום אפריקה ונפתחו סניפים של הפדרציה בנוסף לתל-אביב גם בחיפה, באר-שבע וירושלים. העבודה היתה רבה - יום ולילה. 

 

שפה:

למד קצת עברית בדרום אפריקה, רחל למדה בארץ.

 

 

פעילות במוסדות הכפר

לייב לא היה פעיל בכפר מחוסר זמן. רחל היתה פעילה בויצ"ו ובוועד ההורים של ביה"ס.

 

סיפורים ופרטים מיוחדים

באחד הימים מסר לייב את האוטו לתיקון במוסך בהרצליה. כיוון שהתיקון התמשך, החליט לנסוע הביתה. בדרכו לאוטובוס עצר לו נהג מונית והסכים להסיעו. הנהג לא ידע איפה נמצאת כפר שמריהו ולייב אמר שיראה לו את הכיוון. כשהגיעו ונסעו ברחובות הכפר הביע הנהג התפעלות ואמר "זה כמו בחוץ לארץ"!