בית וייל

ב-1990, בתחילת הקדנציה השנייה של שרגא מילשטיין בתפקיד ראש המועצה, התנהל במועצה דיון יסודי בצורכי הפיתוח של היישוב לטווח של עשר-עשרים שנים. בעקבות הדיון הקומה ועדת היגוי והוטל עליה "לבדוק את הצרכים של כפר שמריהו בתחום הפעילות החברתית-התרבותית של ילדי בית הספר היסודי, נוער מתבגר, מבוגרים וגמלאים". הופץ שאלון בנושא בין תושבי הכפר ולאחר דיונים וסיורים ביישובים אחרים המליצה הוועדה להקים מרכז קהילתי שיאגד בתוכו תרבות, ספורט ופעילות חוגים לנוער ולמבוגרים. המועצה אימצה את החלטת הוועדה. אחד מפרות המהלך הזה היה "מרכז וייל".                                                              

הד"ר ברוך וייל ורעייתו קלרה, שהיו חשוכי ילדים, הורישו למועצת כפר שמריהו את ביתם כדי ש"ישרת את הנוער ביישוב". המועצה החליטה למכור במכרז את המגרש בדרך הגנים ולהקים את "מרכז וייל" באתר מרכזי בכפר. החלטה זו עוררה התנגדות מצד מקצת תושבי הכפר, שטענו שהמבנה יהיה בבחינת "פיל לבן" חסר שימוש ויהיה מטרד סביבתי. המתנגדים לא הסתפקו בוויכוח הציבורי שהתנהל ביישוב, אלא הגישו תביעה נגד המועצה בטענה שאין להקים את המרכז במקום שבו הוקם לבסוף, אלא צמוד לבית הספר היסודי. תביעתם של המתנגדים נדחתה וכך ניתן אור ירוק להתחיל בבנייה.                                                             

את מרכז וייל תכנן האדריכל זאב נוטס, תושב כפר שמריהו, על-פי תפיסה שהוצגה בביטאון "בכפר". מטרתו הראשונה של נוטס הייתה לבנות מבנה מיוחד, ועם זאת מבנה שלא ימשוך את העין יתר על המידה ולא יפגע במראה הכפרי הכללי של היישוב. לשם כך נבנה חלק הארי של הבית מתחת לפני הקרקע והוא מתנשא אפוא לגובה שישה מטרים בלבד מעל פני הקרקע.                                                                                        

שלושה מרכזים גדולים פועלים בתוך הבניין: מרכז ספורט, ובו אולם גדול למשחקי כדורסל וכדורעף, ושני אולמות סקווש ואולם ללימודי מחול. המבנה כולו תוכנן מן הבחינה האקוסטית באופן שהקולות המהדהדים בו לא יפריעו את מנוחת התושבים הגרים בקרבת המרכז, וחומה אקוסטית חוצצת בין מגרש החנייה ובין בתי המגורים הסמוכים. מגרש החנייה מואר בעמודי תאורה נמוכים, המאירים רק אותו.                                                   

באולם הספורט נבנו כמאתיים וחמישים מקומות ישיבה, ובעת הצורך ניתן להגדיל את מספר הצופים. לצורך קיום מופעים נקבעו עשרים ושניים פתחי תאורה טבעית, הנפתחים פתיחה הידראולית. באולם המחול הותקנה רצפת פרקט, והוא ממוזג ומוגן בקירות אקוסטיים. בכל הבניין יש מספר קטן מאוד של מדרגות, והכניסות והיציאות מצוידות ברמפות משופעות כדי שגם קשישים ונכים יוכלו ליהנות משירותי המרכז.                                       

במפלס הראשי נבנו חדרים לחוגים, והוא כולל מבואה שבה מוצגות תערוכות אמנות שונות ומתחלפות של תושבי הכפר. אחד מחדרי החוגים מותאם לפעילותו של חוג המוסיקה, וניתן לחלקו במחיצה אקוסטית כדי להתאימו למספר הנוכחים והמבצעים. חדר אחר מיועד לחוג לקרמיקה ובו ארונות, מדפים ותנור.                                                                   

בפברואר 1994 נסתיימה בנייתו של מרכז וייל, ומאז הוא היה למוקד של פעילות לנוער ולמבוגרים. מדי יום ביומו מתקיימים בו חוגים מגוונים, המספקים תעסוקה לשעות הפנאי ומקור של עניין לתושבי הכפר בני כל הגילים, ובייחוד לבני הנוער, המבלים במקום שעות ארוכות לאחר סיום הלימודים בבית הספר ונהנים משירותיה של הקפיטריה. גם שחקני קבוצות הספורט השונות של הכפר מבלים במרכז ערב-ערב.                              

במרכז וייל מתקיימים אירועים רבים של הקהילה, החל בטקסי החגים המשותפים, כמו חנוכה, פורים וט"ו בשבט, וכל בטקסי הזיכרון ליום השואה והגבורה.                                                                                                  

ב-1997 הוחל בהכנות ובתכנון האגף המזרחי של מרכז וייל ובו אודיטוריום מפואר המכיל שלוש מאות מקומות ישיבה ובימה מקצועית המאפשרת לכל התיאטראות במדינה להציג גם בכפר שמריהו, וכן ספרייה גדולה וחדישה. העבודות החלו בתחילת 1998 ובדצמבר 1999 נפתח האגף לציבור. המתקן החדש, שנבנה בתרומתה של אחותו של הד"ר וייל, אלזה קאפ, משמש אכסניה להצגות תיאטרון ולמוסיקה, שזכו להצלחה. בין היתר, מופיעים בקביעות באודיטוריום כמעט כל  התיאטרונים בישראל, וכן תזמורות כמו "קאמרטה ירושלים", "הקאמרית תל-אביב", "סינפונט רעננה", "הסינפונייטה של באר-שבע" ועוד.                                                     

בשנת 2001 נערך לראשונה "שבוע האומנויות בכפר" הכולל סדרה של מופעים של כישרונות מקומיים, סדנאות יצירה, הרצאות בנושאי תרבות ואומנות, תערוכות של חובבים ומשתתפי חוגים ועוד.